החלטה בתיק ת"א 29303/99

1.         בגדרי תובענה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישה התובעת נגד מבטחתה - הנתבעת, הושג הסדר דיוני לפיו התובעת תיבדק בבדיקת פוליגרף במכון הישראלי לפוליגרף. תוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת לפיה תוכרע התובענה. בגדרי הסכם זה, נוסחו ע"י ב"כ הצדדים שלוש שאלות הנוגעות למעורבותה בפריצה שאמורה הייתה התובעת להישאל במהלך הבדיקה. ככל שתימצא התובעת דוברת אמת בשלוש השאלות ישולמו לה תגמולי ביטוח בסך של 140,000 ש"ח וככל שתימצא דוברת שקר באחת מהשאלות - תידחה תובענתה. להסכמה זו שבין הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ע"י כב' השופטת מארק הורנצ'יק ביום 22/11/00.

            התובעת נבדקה בפוליגרף ביום 25/3/01 ממצאי המומחה מר א' כהן - היו כי בשתיים משלוש השאלות, אובחנו ממצאים פיסיולוגים המצביעים על אמירת שקר. בהתאם  להסכם הדיוני האמור, ניתנה פסיקתא ביום 13/5/01 לפיה נדחית התובענה.

2.         בגדרי בר"ע (ת"א) 2667/01 הסכימו הצדדים כי פסק הדין מיום 22/11/00 יבוטל והצדדים יחזרו לביהמ"ש לצורך טיעון על סמך ההסדר הדיוני, האם על בסיס בדיקת הפוליגרף שנעשתה, ניתן לתת פסק דין, אם לאו.

3.         במהלך הדיון שקויים,  נחקר המומחה מר א' כהן וכן נחקר מומחה מטעם התובעת, מר ק. רבין. עמדת התובעת היא שאין לסמוך על בדיקת הפוליגרף שנערכה לתובעת ביום 25/3/01  ועל כן אין מקום ליתן פסק דין על סמך חוות הדעת. זאת ועוד, יש להורות על השבת ההליך לשלב בו היה עובר להסדר הדיוני (קרי: להמשך שמיעת הראיות). הנתבעת סבורה כי חוות הדעת, שניתנה בהסתמך על הבדיקה מיום 25/3/01, היא מהימנה ואמינה ובהתאם לממצאיה - יש להורות על דחיית התובענה.

4.         עיקר טעמי התובעת להצדקת עמדתה כי אין לייחס משקל לחוות הדעת הם כדלקמן:

א.         ההסדר הדיוני קבע מהן השאלות אשר שאל הבדוק את התובעת.  ברם, הבדוק לא פעל על פי האמור בהסדר.  תחת זאת שאל הוא את התובעת שאלות אחרות בלא שקיבל מבית המשפט אישור לכך.

ב.         הבודק שינה מסמכים ובא למסקנות שגויות.  המסמכים בהם מדובר הם דפי הבדיקה בהם הוספו רישומים שנועדו להתאים את התוצאות לחוות הדעת.

ג.          תוצאות בדיקת המומחה אינן יכולות להתיישב עם שורת ההגיון. תוצאות הבדיקה אינן מתיישבות האחת עם רעותה.

ד.         מומחה נוסף אליו הועברו תרשימי בדיקת הפוליגרף בא לממצא חד משמעי לפי מניתוח סרטי הבדיקה (צ'ארטים) לא ניתן להגיע לממצא החלטי. לכן תוצאת חוות הדעת צריכה להיות כי לא ניתן לקבוע ממצא פוליגרפי בשאלות הרלבנטיות (ראו חווה"ד בבש"א 125210/01).

ה.         הנחת הבסיס לפיה פעל הבודק - שגוייה היא. שאלת הביקורת שהופנתה לתובעת הייתה האם רימתה בעבר לקוח שלה. לכך השביה התובעת בשלילה והבודק הניח כי תשובתה שקרית.  יתרת תשובות התובעת ותגובותיה לשאלות הרלבנטיות נבדקו תוך השוואתן לתגובה לשאלת הביקורת.  לא היה הבודק כל יסוד להניח כי התובעת משקרת בתשובתה לשאלת הביקורת.

5.         השגתה הראשונה של התובעת מתייחסת לסטיית הבדוק מנוסחן המוסכם של השאלות שהיו אמורות להיות מוצגות לתובעת. 

            השאלות שבהסדר הדיוני הן:

א.         האם את פרצת את החנות בליל 25/12/98.

ב.         האם את יודעת בוודאות מי פרץ את החנות בליל 25/12/98.

ג.          האם שלחת מישהו לפרוץ את החנות בליל 25/12/98.

מנגד, השאלות שנשאלו בפועל הן:

א.         האם סיכמת עם מישהו לבצע את הפריצה מה - 25/12/98.

ב.         האם יזמת או ארגנת את הפריצה הזו לחנות ב - 25/12/98.

ג.          האם את יודעת בוודאות מי פרץ את החנות בליל 25/12/98.